כל אנשי המחאה הקפלניסטים מנסים להצטדק ולהגיד שזה לא מחאה פולטית. אבל כשהם נשאלים שאלות הם מגמגים, ואין להם תשובות אמיתיות. מסכנים החטופים שאנשים עושים עליהם סיבוב פוליטי כדי לקושש כמה קולות. זה קורה מהצד השמאלי של המפה שגם ככה אין הרבה.

אין להם תשובות לשום דבר. בסרטון נשאל האם הוא היה משחרר את מחבלי הנוחבה. אז פתאום התשובות היו שהוא לא קבינט ושהוא לא יכול להחליט. אז אם הוא לא קבינט על מה האתה מפגין?

נשאל האם הוא רוצה שישראל תצא מכל הרצועה. לא היה לו תשובה, כמובן הפיל על הקבינט. אבל כשהם מתחילים להלחץ הם עוזבים את ״גופו של עיניין״ ועוברים ל״גופו של אדם״. הם מתחילים להשמיץ ולרד על הצד הימני במפה.

כלכך עצוב שעושים סיבוב פוליטי על כאב של אנשים שהם כרגע ההורים של החטופים. הם לא בוחלים באמצעים. העיקר להרוויח כיסא בממשלה ולהמשיך להרוויח כספים.


ופה בדיוק רואים את הצביעות של כל המחאה הזאת – הם טוענים שהם לא פוליטיים, אבל בפועל כל מילה וכל פעולה שלהם נובעת מאג’נדה פוליטית ברורה: להפיל ממשלת ימין נבחרת. אם הם באמת היו דואגים לחטופים, הם היו מפנים את האנרגיה למקום שבו אפשר להשפיע באמת. למרות זאת, הם בוחרים שלא לעשות זאת. לדוגמה, לחץ על חמאס, תמיכה בצה״ל, עמידה מאוחדת מול האויב.

פולטיקה בשקל על חשבון גב הכואבים

אבל לא – הם עסוקים בחסימות כבישים, בהרס של שגרת חיים לאזרחים ובפגיעה ישירה בחוסן הלאומי. אין שום מחבל שיושב בעזה ומפחד מהפגנות באיילון. להפך – הוא רואה בזה חיזוק אדיר: הנה, עם ישראל מפולג, חצוי, ולא מסוגל להתאחד אפילו כשיש לו מאות חטופים בעזה.

ובסוף, כשאין להם תשובות לשאלות בסיסיות – האם היית משחרר מחבלים? האם היית נסוג מהרצועה? – הם בורחים להשמצות, לרדידות, ל״ימנים חשוכים״ ולדמגוגיה. זה רק מוכיח שהמחאה הזו לא קשורה לחטופים. היא למעשה עוד כלי פוליטי במאבק הישן של השמאל נגד ימין.

וזה החלק הכי עצוב – במקום להתייצב יחד מול הטרוריסטים, הם מתייצבים נגד הימין ונגד הממשלה. כאילו האויב האמיתי שלהם הוא לא חמאס, אלא בן גביר, נתניהו וכל מי שמחזיק בעמדות ימין. זו לא מחאה אזרחית – זו מחאה צינית, על גבם של החטופים.