דעה אישית:
אני בעד החזרת כל החטופים כולם, בלי יוצא מן הכלל. זו חובתנו המוסרית, הערכית והלאומית. כל משפחה בישראל זכאית לראות את יקיריה חוזרים הביתה, וכל יום שהם שם הוא כאב עצום לכולנו. אבל החזרת החטופים לא יכולה להיעשות במחיר של הסכם כניעה שיחזק את האויב, יחליש את ההרתעה שלנו, וייתן לו לגיטימציה להמשיך בשיטת החטיפות בעתיד.
הדרך להשיב את החטופים צריכה להיות מתוך עוצמה, לחץ צבאי, כלכלי ודיפלומטי לא מתוך ויתורים אסטרטגיים שיסכנו את המדינה. למדנו מההיסטוריה שכל ויתור לאויב שמלווה בהחלשות פנימית פוגע בנו פי כמה בהמשך.
אבל כאן אנחנו נתקלים בבעיה עמוקה יותר והיא הפגיעה בריבונות הממשלה וביכולת שלה להחליט ולבצע את מדיניותה, במיוחד כאשר מדובר בממשלה נבחרת מהימין. בית המשפט העליון, באמצעות פסיקות ודיונים שנמשכים חודשים, מתערב שוב ושוב בהחלטות הממשלה בנושאים ביטחוניים, מדיניים וחברתיים כמעט תמיד בכיוון אחד: חסימה, עיכוב או ביטול יוזמות של הימין.
אנחנו רואים את זה בהחלטות שמונעות חקיקה שנועדה לחזק את אכיפת החוק נגד טרוריסטים, בעיכוב מהלכים אסטרטגיים בהתיישבות ביהודה ושומרון, ובחסימה של חוקים שנועדו להחזיר שליטה במערכת המשפט לידי הציבור דרך נציגיו הנבחרים. זו התערבות שמערערת את יסודות הדמוקרטיה כי היא לוקחת את הכוח מהעם, שהצביע בבחירות, ומעבירה אותו לגוף משפטי שלא נבחר על ידי הציבור ואינו נותן דין וחשבון לבוחר.
במקביל, קבוצות מהשמאל הקיצוני פועלות ללא הפסקה להפעיל לחץ על הממשלה באמצעות מחאות שחוסמות כבישים, משבשות את חיי היומיום של האזרחים, פוגעות בכלכלה, ומייצרות תדמית של כאוס בישראל בזירה הבינלאומית. חלק מהמחאות האלו אף חצו את הקו האדום – חסימות של נתיבי תחבורה מרכזיים, עימותים עם כוחות הביטחון, והפצת מידע שקרי על המדינה וצבאה.
החיבור בין מערכת משפט שמתערבת באופן חד צדדי לבין לחץ ציבורי חזק מהשמאל יוצר מציאות שבה הממשלה מתקשה לנהל מדיניות רציפה, במיוחד בנושאים קריטיים כמו החזרת החטופים, שמירה על ביטחון המדינה, וחיזוק הריבונות.
עם ישראל חייב להתאחד סביב מטרה ברורה: החזרת כל החטופים תוך שמירה על העקרונות שלנו, על ההרתעה שלנו, ועל הריבונות של המדינה. אסור שניכנע לאויב מבחוץ – ואסור שנאבד את השליטה מבפנים.
עובדות מהשטח על התערבות בג”ץ בהחלטות הממשלה
- החלטה על פיטורי ראש השב״כ (שירות ביטחון פנים)
בית־המשפט הגבוה לצדק מנע את פיטוריו של ראש השב״כ, רונן בר, זמן קצר לאחר שוועדת הממשלה אישרה את החלטתו של ראש הממשלה. בית־המשפט הוציא צו עיכוב ביצוע, אף על פי שההחלטה התקבלה פה אחד בקבינט The Timesטיימס אוף ישראלJNS.org.
בנוסף, שרים ימניים, בראשם איתמר בן־גביר, תקפו את ההחלטה, וטענו שהסמכות למינוי/פיטורין שייכת אך ורק לממשלה ונבחריה Anadolu Ajansı. - פיטורי פרקליט המדינה – תנועה משפטית נבחרת נדרשת לעקב
בתחילת חודש אוגוסט 2025, הממשלה החליטה בפעולה קונצנזואלית לפטר את פרקליטת המדינה, גלית בהרב־מיארה, המקיימת את התיק הפלילי של ראש הממשלה. בית־המשפט הגבוה לצדק עצר את הליך המינוי של מחליפתה וכעת בוחן עתירות נגד צעד זה The Wall Street Journal. - רפורמה משפטית מוצלבת – ריסון סמכויות בית־המשפט
ברפורמה שהתקדמה בכנסת במארס 2025, הועבר חוק שמעניק לממשלה שליטה מוגברת בהרכב ועדת איתור השופטים. המתווה כולל מינוי שני נציגים פוליטיים נוספים ועדות ביכולתה של הכנסת לבטל החלטות שיפוטיות. מהלך זה עורר מחאות אלימות והוגשו עתירות לבית־המשפט העליון AP NewsThe Guardianוויקיפדיה. - מעורבות בבירור מדיניות משא ומתן על החטופים
לאחרונה הורה בית־המשפט לממשלה להסביר את עמדתה המדינית והמשפטית – כיצד היא מקבלת החלטות בענייני שחרור החטופים. ניתנה לה עד ל־24 באוגוסט להגיב טיימס אוף ישראל.
סיכום והיבטים לדיון
הגישה הרווחת בקרב חלקים מהימין והקואליציה היא שזו פגיעה בריבונות העם, שנבחר באמצעות הבחירות, ושמדובר בהתערבות חד־צדדית בזיקה לימין בלבד.
מדובר במגוון מקרים שבהם בית־המשפט מתערב בהחלטות של ממשלות נבחרות — החל במינוי בכירים ביטחוניים, דרך פיטורי בכירים משפטיים ועד לרפורמות מבניות במערכת השיפוט.
בג”ץ חורג מגבולות הפיקוח השיפוטי המסורתי ונכנס לעיסוק עמוק בהחלטות מהותיות — מעין מעקב שיפוטי חודרני על המדיניות הריבונית.