תראו את הסרטון הזה שמישהי התלוננה בפני מקום העבודה שלה על חשד להסטה או וטרור אצל אישה מסויימת. אז כן, המקום קידם את הנושא כמה שאפשר ובסוף זה עבר להחלטת בית המשפט. ומה החליט בית המשפט?
שכל מה שקרה שם (לא תאמינו) הוא פשוט בגדר חופש הביטוי.
בית משפט השמאלני הזה נתן לאישה ערביה מלבנון להמשיך ולרגל אחרי מדינת ישראל או כל דבר אחר. הוא לא חקר לעומק רק בגלל שהיא לא ימנית או ביביסיתית.
מה התברר בסוף אחרי 5 שנים! שאותה אישה שהתלוננו עליה היא מרגלת לבנונית שפגעה בביטחון המדינה.
כמובן בית משפט חסין לטעויות ומותר לטעות גם בחיי אדם וגם בבטחון המדינה והם לא עומדים לדין.
חייבים רפורמה משפטית!!
מה אפשר להגיד? זה מקרה שמסמל בדיוק את עומק הבעיה שלנו עם מערכת המשפט בישראל. כאשר אזרחית מדווחת על חשד להסתה או פעילות עוינת – התגובה של מקום העבודה הייתה נכונה. עליהם להעביר את המידע הלאה, לבדוק, לחקור, לוודא שאין כאן איום. אבל מה עושה בית המשפט? במקום לתת גיבוי מלא לביטחון המדינה, הוא שולף את הקלף הקבוע – “חופש הביטוי” – וסוגר את העניין כאילו מדובר בעוד ויכוח בפייסבוק.
ואז מה קרה?
בחלוף כמה שנים, התגלה שהחשדות היו נכונים. אותה אישה, ערבייה מלבנון, פעלה כמרגלת, פגעה בביטחון המדינה והוכיחה שוב שהמערכת שלנו עיוורת מבחירה. זה קורה כשהחשוד לא מתאים לסטיגמה של ״ימני קיצוני״ או ״ביביסט״.
🔹 בית המשפט לא משלם מחיר – אף שופט לא נחקר, אף שופט לא הועמד לדין. אף אחד לא נותן דין וחשבון לציבור על ההחלטות ההרסניות שלו.
🔹 אבל אנחנו משלמים את המחיר – באובדן ביטחון, באובדן אמון, ובסיכון חיי אדם.
זה לא מקרה חריג, זה דפוס.
כשמדובר בימין – כל פוסט קטן הופך ״הסתה״. וכל אמירה נחקרת כאילו מדובר בפשע חמור.
כשמדובר בשמאל או בערבים – הכול ״חופש ביטוי״, הכול נסלח. גם אם בסוף מתברר שזה היה חור אבטחתי מסוכן.
📌 השורה התחתונה
זה לא רק כשל נקודתי – זו מערכת שלמה שמעדיפה אידיאולוגיה על פני אחריות. ולכן – חייבים רפורמה משפטית עמוקה, שקופה ונחושה. זו מערכת שלא תחפה על מחדלים ולא תסתתר מאחורי “טעות אנוש” כשמדובר בביטחון המדינה.
ביטחון אזרחי ישראל לא יכול להיות תלוי בשופטים שמחפשים לרצות את השמאל או את התקשורת. הגיע הזמן לשנות.
1. חופש הביטוי לא אמור להגן על עבריין ריגול
המצב שבו בית משפט מצדיק פעילות מדינית עוינת כ”תרבות ביטוי” הוא לא רק קיצוני – הוא פרוץ. חופש הביטוי מוגבל ע”י מבחני “מודעות לפגיעה” או “סיכון ישיר”. המקרה שבו אישה שהתנהגה כמרגלת לבנונית לא נחקרה כראוי. היא עברה חופשי דרך מערכת המשפט – זהו תרחיש מסכן חיים.
2. טעויות כאלה פוגעות בביטחון הלאומי
כשאזרחים מדווחים על פעילות עוינת בבית עבודה, המדינה לא חוקרת לעומק. במקום זאת, היא נותנת כוח לאויב. דוגמה רלוונטית: קייס בעניין מקרה “ה-BDS” – משפט בו שופטי העליון ביטלו סעיף בחוק החרם, מתוך הגנה על חופש הביטוי. זה קורה גם כאשר מדובר בקריאה לעקוב במוסדות ישראליים. מדובר בפגיעה שיטתית במדינה. versa.cardozo.yu.edu
זו הדגמה מובהקת לכך שחופש הביטוי משתמש לטובת נרטיב “דמוקרטי”. זה קורה גם כשמדובר בפגיעה של ממש במדינה.
3. דוגמה ישראלית: דארין תתאור – חופש או קריאה לאלימות?
המשוררת הפלסטינית-ישראלית דארין תתאור הורשעה בשנת 2018 בעבירות של “הסתה לאלימות” ותמיכה בארגון טרור בעקבות שיר שפרסמה. רק מאוחר יותר החלק המרכזי הוסר. אך ההרשעה בפועל הורתה על הטמעת פיקוח שיפוטי על שיח שמאלני. במיוחד כשמדובר בפוסטים בשפה הלאומית הנתפסת כנגד ישראל. ויקיפדיה
זה מדגים שהמערכת המשפטית אוכפת חופש ביטוי בצורה סלקטיבית. לעיתים רק על צד אחד של הקשת הפוליטית.