במדינה שלנו יש אפליה על כל רקע שתרצו – הזיה

למה המדינה שלנו מפלה כל סוג של אזר במדינה גברים מנשים חרדים מחילונים ימניים משמלאנים תראו סתם דוגמא אם גבר גרוש מתלונן במשטרה על הטרדה או איום מצד האישה שלו צוחקים לו בפנים.

אבל אם זה הפוך תוך 10 דק הוא עצור עד שיוכח אחרת זה בושה וחרפה נכון גברים חזקים יותר אבל בגלל האפליה הזאת אתם עושים את הגברים סמרטוטים יותר ודוחקים אותם לפינה. צריך שוויון. מי שמגיש תלונה ומצריך חקירה, לא משנה אם הוא אישה או גבר או כל דבר אחר

בסרטון הזה רואים את השנאה כמו שהיא אמרה על חרדים ועל האפליה. נשים יכולות לעשות מה שבא להם ולא להעצר על ידי המשטרה. במיוחד אם זו אישה שמאלנית נגד חרדים או ימניים שזה בכלל הזיה

אותם נשים צריכות להיות במעצר. אם צריך גם בכלא שווה ערך לגבר ימני אם צריך

אבל כמובן בושה של בית משפט שלא עושה כלום לנשים שמולאניות. הוא מיד משחרר תחת חופש הביטוי


אי אפשר להתעלם מהעובדה שהחברה שלנו מתנהלת תחת מצג שווא של “שוויון”. בפועל מדובר בשוויון סלקטיבי.

🔹 בין גברים לנשים
כשגבר מתלונן על אלימות, הטרדה או איום – לא מתייחסים לזה ברצינות. במשטרה ובמערכת המשפט קיימת הנחת יסוד שגבר תמיד חזק יותר ולכן אין לו באמת “ממה לפחד”. אבל בפועל, מציאות החיים מוכיחה אחרת. גברים רבים סובלים מאלימות פיזית, נפשית וכלכלית מצד נשים. כשהם מבקשים הגנה – הם נתקלים בחומה אטומה. לעומת זאת, כשאישה מגישה תלונה – המערכת מגיבה מיידית. לעיתים בלי ראיות מספקות, עד כדי כך שגברים מוצאים את עצמם עצורים סתם, נגררים להוצאות כספיות אדירות ונלחמים על שמם הטוב.
זה לא שוויון – זו אפליה בוטה שממסגרת גברים כ”אשמים מראש”.

🔹 בין שמאל לימין
הדוגמאות כאן עוד יותר צורבות. כשפעיל שמאל חוסם כביש, תוקף שוטר או אפילו תוקף אזרח – זה “חופש ביטוי”, “מחאה לגיטימית”. התקשורת מסקרת אותו כגיבור חברתי.
אבל אם פעיל ימין יעשה חצי מזה – תוך שעה הוא מוגדר “קיצוני מסוכן”, נעצר, נחקר באזהרה. בתי המשפט דואגים להחמיר איתו.
המסר ברור: אם אתה מחזיק בעמדה פוליטית ימנית – החוק הרבה פחות סלחני כלפיך. אם אתה שמאלן – יש לך חסינות כמעט מובנית, גם מול המשטרה וגם מול בתי המשפט.

🔹 חופש הביטוי – רק למי שנוח
עוד תחום שבו האפליה זועקת לשמיים הוא חופש הביטוי.
כשאישה שמאלנית מקללת חרדים, מסיתה נגד מתנחלים או מאחלת מוות לימנים – בית המשפט מיד מגן עליה תחת “חופש הביטוי”.
אבל אם ימני יגיד חצי משפט שמפרשנים אותו כהסתה – מיד קופצים עליו, פותחים חקירה, ולעיתים גם מגישים כתב אישום.
חופש הביטוי אמור להיות שווה לכולם. בפועל, המערכת משתמשת בו ככלי פוליטי לקדם אג’נדה ברורה.


📌 השורה התחתונה
האפליה הזו – בין גברים לנשים, בין ימין לשמאל, ובין מה נחשב חופש ביטוי לגיטימי לבין מה נחשב “הסתה” – יוצרת חוסר אמון מוחלט במערכת.
אי אפשר לדבר על דמוקרטיה אמיתית כל עוד יש צד אחד שחופשי “לעשות מה שבא לו”. צד אחר שצריך לחשוש אפילו מהמילה שהוא אומר.
המציאות הזאת לא רק פוגעת בפרטים – היא מפרקת את החברה כולה.

הפגנות השמאל – בזבוז כוחות, אנרכיה והחמצת אש ההצלה

ההפגנות שמכרסמות ביטחון ואזרחים

במהלך השבועות האחרונים התרחשה מה שהפך למדבק: הפגנות שמאל קיצוני שמחוץ לכל סדר יום נורמלי – חסימות כבישים, מדורות על אספלט, שלטים, ותרגול אנרכיה בשטח. ההרס והחסימות מגיעות בזמן שבו בני משפחות החטופים נאבקים על חיי יקיריהם. במקום לשאת נאומים: איפה התחבורה הציבורית שהשתבשה, איפה שירותי בריאות שמושהים, ואיפה חוסר ההתחשבות באזרחים?

שלטים בשתי שפות – מוסרי או מסוכן?

המפגינים צועקים בשלטים בעברית וערבית: “לא לכבוש את עזה”, “הסכם שלום”, “שלום עכשיו” – כאילו מדברים עם אויב חבר בשיחות מדיניות. זה לא פרובוקציה פוליטית – זה הזדהות עם הצד שמרסס גופות אזרחים, חוטף ומחבל. האומנם השמאל חושב שהחשיפה הזאת מסייעת לאזרח הישראלי? עם כל הצער על האסונות לרבבות בעזה – חמאס ידוע בעבירות חנופה, טרור ואי-כיבוש. ההזדהות הזו פוגעת בכוחות הביטחון ובאהדת הציבור לאינטרסים לאומיים.

קפלניסטים מנצלים – סולידריות שורפת נזק

אנשים שלובשים חולצות סובלנות ושלטים פסטליים, מתיימרים “לשמור על הנפש השמאלית” – אבל במציאות מנצלים את הפגיעה כדי לקדם אג’נדות שמאלניות שמזינות איבה. בכך הם מנצלים את הסבל של החטופים, פועלים כנגד המדינה כאשר היא במלחמה – והעיקר: האומנם יש מדינה שבמוזיקה שלהם? לא. זה טייח פוליטי שמונע פתרונות אמתיים לאוכלוסייה ולביטחון.

כשאלימות פוליטית פוגעת בשמאל ובימין

כל חסימת כבישים הזו – מי שמשלם על זה? הציבורים, המשטרה, השירותים החיוניים – כולנו. המשאבים עצמם היו יכולים לשמש למערכה לשחרור חטופים, לאכיפת סדר ולאיסוף מודיעין. במקום זה, השמאל משתמש במשאבים של המדינה לריבוק אמריקאי שכל שמאל בעולם מקדם, במקום לקחת אחריות.
הם אימצו שיטה גלובלית של “מחאה מכוונת לנזק”, תוך שימוש בארגונים כמו Anti-Occupation Bloc, שמצטט ביטויים כמו “דמוקרטיה או כיבוש” להצדקת ההרס, ולעיתים אף מנצלים שפה אנטי-ציונית סטרילית כדי לשווק את עצמם כאקטיביסטים (ראו למשל התנועה הפועלת מול כוחות הביטחון בת”א) ויקיפדיה.

לא יהיה פייק-שלום בזמן אמת מלחמה

אנחנו בעמדה של לחימה, לא של הפגנות. חופש ביטוי הוא ערך חשוב, אבל בשעת חירום ביטחונית החרב שצריך להפעיל היא ההתמקדות הטקטית – לא שלטי שלום שקרסו בקולות הזר, אלא כיבוש לצורך שחרור חטופים, סיום טרור והחזרת ריבונות.