כל אנשי המחאה הקפלניסטים מנסים להצטדק ולהגיד שזה לא מחאה פולטית. אבל כשהם נשאלים שאלות הם מגמגים, ואין להם תשובות אמיתיות. מסכנים החטופים שאנשים עושים עליהם סיבוב פוליטי כדי לקושש כמה קולות. זה קורה מהצד השמאלי של המפה שגם ככה אין הרבה.

אין להם תשובות לשום דבר. בסרטון נשאל האם הוא היה משחרר את מחבלי הנוחבה. אז פתאום התשובות היו שהוא לא קבינט ושהוא לא יכול להחליט. אז אם הוא לא קבינט על מה האתה מפגין?

נשאל האם הוא רוצה שישראל תצא מכל הרצועה. לא היה לו תשובה, כמובן הפיל על הקבינט. אבל כשהם מתחילים להלחץ הם עוזבים את ״גופו של עיניין״ ועוברים ל״גופו של אדם״. הם מתחילים להשמיץ ולרד על הצד הימני במפה.

כלכך עצוב שעושים סיבוב פוליטי על כאב של אנשים שהם כרגע ההורים של החטופים. הם לא בוחלים באמצעים. העיקר להרוויח כיסא בממשלה ולהמשיך להרוויח כספים.


ופה בדיוק רואים את הצביעות של כל המחאה הזאת – הם טוענים שהם לא פוליטיים, אבל בפועל כל מילה וכל פעולה שלהם נובעת מאג’נדה פוליטית ברורה: להפיל ממשלת ימין נבחרת. אם הם באמת היו דואגים לחטופים, הם היו מפנים את האנרגיה למקום שבו אפשר להשפיע באמת. למרות זאת, הם בוחרים שלא לעשות זאת. לדוגמה, לחץ על חמאס, תמיכה בצה״ל, עמידה מאוחדת מול האויב.

פולטיקה בשקל על חשבון גב הכואבים

אבל לא – הם עסוקים בחסימות כבישים, בהרס של שגרת חיים לאזרחים ובפגיעה ישירה בחוסן הלאומי. אין שום מחבל שיושב בעזה ומפחד מהפגנות באיילון. להפך – הוא רואה בזה חיזוק אדיר: הנה, עם ישראל מפולג, חצוי, ולא מסוגל להתאחד אפילו כשיש לו מאות חטופים בעזה.

ובסוף, כשאין להם תשובות לשאלות בסיסיות – האם היית משחרר מחבלים? האם היית נסוג מהרצועה? – הם בורחים להשמצות, לרדידות, ל״ימנים חשוכים״ ולדמגוגיה. זה רק מוכיח שהמחאה הזו לא קשורה לחטופים. היא למעשה עוד כלי פוליטי במאבק הישן של השמאל נגד ימין.

וזה החלק הכי עצוב – במקום להתייצב יחד מול הטרוריסטים, הם מתייצבים נגד הימין ונגד הממשלה. כאילו האויב האמיתי שלהם הוא לא חמאס, אלא בן גביר, נתניהו וכל מי שמחזיק בעמדות ימין. זו לא מחאה אזרחית – זו מחאה צינית, על גבם של החטופים.

נראה לי ממש הזוי לקחת עסקה חלקית ולהשאיר חלק שם למרות לההגיון אומר תביא כל מה שאתה יכול רק תביא חלק.

אבל מי מבטיח שהם יחזרו? מי מבטיח שהם ישרדו? למה שחמאס ירצה לתת את הקלף האחרון לשרוד ברצועה ולהמשיך לעשות טרור על ישראל?

זה מרגיש כאילו הם הולכים להשאיר כמה אנשים לעד שם כ״תושבי קבע״ ברצועה. כל זאת רק כדי להיות עם קלף מול ישראל.

נגיד וזה יקרה מה נעשה? נתקוף שוב? השמאל לא יתן לנו; הוא ילך לבית הדין באג ויפגע בישראל. זה כמו שעשו שאר הזרועת של השמאל.

אסור לעצור לחימה עד שמחזירים את כל החטופים גם אם זה בשלבים. לא עוצרים לחימה ואפילו לכבוש שטחים. ואז שיהיה משא ומתן מולנו וישכנעו אותנו מה אנחנו רוצים תמורת להחזיר שטחים.

לא הגיע הזמן שאנחנו נקבע את הדין? שאנחנו נהיה עם היד על העליונה?

ופה בדיוק קבור הכלב – מי שחושב שעסקה חלקית היא פתרון, בעצם נותן לחמאס את המתנה הכי גדולה שיכולה להיות לו: המשך קיומו. ברגע שנשארים חטופים בעזה, המשמעות היא שלחמאס תמיד יהיה קלף ביד. זה לא רק על החטופים עצמם. זה על כל אזרחי ישראל – כי אם היום הם מחזיקים עשרה חטופים כדי לסחוט אותנו, מחר הם יחטפו עוד עשרה.

והכי גרוע? אם נסכים לעסקה כזו, חמאס יוכיח לעצמו שהשיטה עובדת – אלימות, רצח, אונס וחטיפה משתלמים. זה דלק לא רק לחמאס אלא גם לכל ארגון טרור באזור, מהרשות הפלסטינית ועד חיזבאללה. כולם ילמדו שישראל נכנעת תחת לחץ.

אז מה השמאל אומר? ״עסקה הומניטרית״, ״להציל חיים עכשיו״ – אבל בפועל זה לזרוק את המדינה למלכודת. כי מי יבטיח שהחטופים הנותרים לא יירצחו? מי יבטיח שלא ימשיכו להשתמש בהם כקלף? מי יבטיח שלא נצטרך לשלם שוב ושוב במחיר דמים?

במקום זה, הפתרון היחיד הוא המשך לחימה חסרת פשרות. זאת עד החזרת כל החטופים, ועד שהרצועה תפורק לחלוטין ממסגרת שלטונית טרוריסטית.

השבוע השמאל הרדיקאלי יצא לרחובות וחסם מליוני אנשים בכבישים. בתוכם היו אמבולנסים יולדות זקנים שצרכים להגיע לטיפול או כל אדם אחד שצריך להגיע ממקום למקום.

אז כן לא מעניין אותם כלום רק את עצמם. הם עוד חיים בסרט שמה שהם עושים זה לטובת החטופים. ההפך הוא הנכון. כל הפגנות שלהם רק מרחיקות את הסיכוי שהחטופים יחזרו אלינו בשלום.

ויש כאלה שחושבים שבזכות ההפגנות הרעות האלה החמאס נרתע
ויש כאלה שחושבים שבזכות ההפגנות הרעות האלה החמאס נרתע והחליט להגיע להסכם זה בכלל מטורף.
אני מדמיין את המחבלים אומרים לעצמם ״יאוו שיט הישראלים עושים הפגנה אנחנו מפחדים שהממשלה תיפול בגלל זה. אנחנו חייבים לתת להם את החטופים רק בגלל שאיילון חסום.״

אין כלום בקודקוד. החמאס שמח ומאושר שאתם עושים את זה עבורו. באמת שלא צריך שום עזרה מהם כדי למנף את החמאס. אתם השמאל הרדיקלי עוזרים לו.

אף אחד לא מבין וגם לא יבין. כי אין לכם הסבר אמיתי איך חסימת צירים בלתי חוקית גורמת לחמאס לפחד?
חוץ מרצון להפיל את הממשלה בגלוי אין לכם שום סיבה.

השמאל הרדיקאלי מוכיח שוב ושוב שהמטרה שלו היא לא החזרת החטופים אלא הפלת הממשלה בכל מחיר. כל החסימות, האלימות והאנרכיה שהם מייצרים בכבישים לא רק שפוגעים במיליוני אזרחים חפים מפשע. הם גם משרתים באופן ישיר את חמאס.

חמאס מאושר שיש לו נציגים במדינת ישראל

חמאס לא זקוק ליחסי ציבור, הוא מקבל אותם מתנה בחינם מהקפלניסטים שמפגינים ברחובות. הם מציגים לעולם תמונה שקרית של מדינה מפולגת, חלשה, שהעם שלה נלחם בעצמו במקום באויב. מי שחושב שזה עוזר לחטופים – חי באשליה מסוכנת.

במקום להפעיל לחץ על חמאס, ההפגנות האלה מחזקות אותו. המחבלים מבינים שהם לא צריכים לוותר על כלום. כי השמאל כבר עושה עבורם את העבודה. חסימות כבישים, פגיעה בחיי אדם, פגיעה בכלכלה, והצגת ישראל כמדינה בכאוס – כל זה מתנה אדירה לאויב.

ומי משלם את המחיר? האזרחים – הנהג התקוע שעות בפקק, היולדת שלא מצליחה להגיע לבית חולים, החולה שמפספס טיפול מציל חיים. כל זה לא מעניין את מארגני ההפגנות, כי המטרה היחידה שלהם היא להפיל ממשלה נבחרת. גם אם בדרך הם פוגעים בחיילים, בחטופים ובביטחון המדינה.

במקום אחדות לאומית, במקום להתייצב מאחורי החיילים שנלחמים עבור כולנו, השמאל בוחר לזרוע פילוג. הם מחזקים את מי שרצח, שרף וחטף את אחינו. זה לא מחאה – זו חבלה מבית.

ההפגנות שמכרסמות ביטחון ואזרחים

במהלך השבועות האחרונים התרחשה מה שהפך למדבק: הפגנות שמאל קיצוני שמחוץ לכל סדר יום נורמלי – חסימות כבישים, מדורות על אספלט, שלטים, ותרגול אנרכיה בשטח. ההרס והחסימות מגיעות בזמן שבו בני משפחות החטופים נאבקים על חיי יקיריהם. במקום לשאת נאומים: איפה התחבורה הציבורית שהשתבשה, איפה שירותי בריאות שמושהים, ואיפה חוסר ההתחשבות באזרחים?

שלטים בשתי שפות – מוסרי או מסוכן?

המפגינים צועקים בשלטים בעברית וערבית: “לא לכבוש את עזה”, “הסכם שלום”, “שלום עכשיו” – כאילו מדברים עם אויב חבר בשיחות מדיניות. זה לא פרובוקציה פוליטית – זה הזדהות עם הצד שמרסס גופות אזרחים, חוטף ומחבל. האומנם השמאל חושב שהחשיפה הזאת מסייעת לאזרח הישראלי? עם כל הצער על האסונות לרבבות בעזה – חמאס ידוע בעבירות חנופה, טרור ואי-כיבוש. ההזדהות הזו פוגעת בכוחות הביטחון ובאהדת הציבור לאינטרסים לאומיים.

קפלניסטים מנצלים – סולידריות שורפת נזק

אנשים שלובשים חולצות סובלנות ושלטים פסטליים, מתיימרים “לשמור על הנפש השמאלית” – אבל במציאות מנצלים את הפגיעה כדי לקדם אג’נדות שמאלניות שמזינות איבה. בכך הם מנצלים את הסבל של החטופים, פועלים כנגד המדינה כאשר היא במלחמה – והעיקר: האומנם יש מדינה שבמוזיקה שלהם? לא. זה טייח פוליטי שמונע פתרונות אמתיים לאוכלוסייה ולביטחון.

כשאלימות פוליטית פוגעת בשמאל ובימין

כל חסימת כבישים הזו – מי שמשלם על זה? הציבורים, המשטרה, השירותים החיוניים – כולנו. המשאבים עצמם היו יכולים לשמש למערכה לשחרור חטופים, לאכיפת סדר ולאיסוף מודיעין. במקום זה, השמאל משתמש במשאבים של המדינה לריבוק אמריקאי שכל שמאל בעולם מקדם, במקום לקחת אחריות.
הם אימצו שיטה גלובלית של “מחאה מכוונת לנזק”, תוך שימוש בארגונים כמו Anti-Occupation Bloc, שמצטט ביטויים כמו “דמוקרטיה או כיבוש” להצדקת ההרס, ולעיתים אף מנצלים שפה אנטי-ציונית סטרילית כדי לשווק את עצמם כאקטיביסטים (ראו למשל התנועה הפועלת מול כוחות הביטחון בת”א) ויקיפדיה.

לא יהיה פייק-שלום בזמן אמת מלחמה

אנחנו בעמדה של לחימה, לא של הפגנות. חופש ביטוי הוא ערך חשוב, אבל בשעת חירום ביטחונית החרב שצריך להפעיל היא ההתמקדות הטקטית – לא שלטי שלום שקרסו בקולות הזר, אלא כיבוש לצורך שחרור חטופים, סיום טרור והחזרת ריבונות.

הדעה שלי היא לעצור את כל מי שהשתתף בהפגנות המיותרות האלה ועשה נזק לכבישים או כל נזק. ולהגיש תביעת נזיקין. למה אנחנו צרכים לשלם על הפגנות הפוליטיות שלהם ?

לא נראה לי הגיוני וחוקי לעצור מדינה שלמה ולחסום נתיבים ראשיים. וכל זה קורה רק בגלל שהם רוצים להפיל את ראש הממשלה בנימין נתניהו. הם לא בעד החטופים בכלל. נטו להפיל ממשלה.

יש לפחות חצי מההורים של החטופים שרוצים לא לסיים את המלחמה עד שכל החטופים בבית. ויש את הורים שהושפעו פוליטית לצערינו והם רוצים להחזיר בכל מחיר את החטופים

אז מי צודק ? אלה שרוצים לא לסיים את המלחמה עד שהחטופים חוזרים או אלה שעובדים פוליטית ורוצים לעצור את המלחמה

אז מי צודק אלה שרוצים לא לסיים את המלחמה עד שהחטופים חוזרים או אלה שעובדים פוליטית ורוצים לעצור את המלחמה תמורת החטופים

זה רק מראה כמה הם מנצלים את החטופים המסכנים בשביל אגנדות קיצוניות והזויות. הם עושים זאת בשביל להפיל את ראש הממשלה בנימין נתניהו. הרי הם יודעים שהם לא יצליחו בקלפי
וגם אם יפילו את הראש הממשלה בנימין נתינהו הם יחזור שוב.

לכל אלה שרוצים לעצור את המלחמה תמורת החטופים האם אתם היית יודעים שבפעם הבאה מי שיאנס וירצח היו המשפחה שלכם הייתם קצת חושבים אחרת או שאולי הכסף היה מסנוור אותכם ?

ובנוסף לזה – למה בכלל שהמשטרה או המדינה ימשיכו להקצות כוח אדם, שעות עבודה ומשאבים אינסופיים כדי לנקות אחריהם? במקום ששוטרים יתעסקו בביטחון ובפשיעה, הם צריכים לעמוד שעות באמצע כבישים חסומים. הם מבזבזים ציוד ומיליוני שקלים על אבטחת הפגנות אנרכיסטיות. זה מצב בלתי נסבל.

מעבר לנזק הכלכלי הישיר, יש פה גם פגיעה מורלית אדירה.

מעבר לנזק הכלכלי הישיר, יש פה גם פגיעה מורלית אדירה. אותם מפגינים יודעים שהם לא ישלמו על כלום – אז הם מתפרעים, שורפים, דוחפים ומקללים שוטרים. הם יודעים שהמערכת תסלח להם, ובמקרה הכי גרוע יקבלו כמה ימי מעצר שמהם יצאו גיבורים תקשורתיים. וזה בדיוק מה שמחזק אותם להמשיך.

אם כל אחד היה יודע שבסוף החודש יקבל דרישה לשלם על השמשה ששבר, על הכביש ששרף או על הרכב שניזוק – המצב היה נראה אחרת לגמרי. הגיע הזמן להחזיר את האחריות האישית, ולהראות שאי אפשר להמשיך להתחבא מאחורי סיסמאות ריקות של ״דמוקרטיה״ בזמן שפוגעים במדינה ובאזרחים שומרי החוק.

הכי מקומם – אותם אנשים שנאבקים על ״שוויון בפני החוק״ הם בדיוק אלה שמקבלים חסינות בפועל. תאר לך שאזרח רגיל היה שורף צמיג או חוסם צומת ראשי – תוך שעה הוא היה מקבל כתב אישום. אבל כשהם עושים את זה בשם אידיאולוגיה פוליטית שמאלנית – התקשורת מגוננת, המשפט נותן גב, והנזק כולו נופל עלינו.

זה לא יכול להימשך. מי שעשה נזק – שישלם. מי שחסם – שישב בבית סוהר. ומי שיזם אנרכיה – שיבין שיש לזה מחיר כבד. אחרת נמצא את עצמנו במדינה שבה קומץ רועש מנהל את הרחוב והמדינה כולה משלמת.

חמאס לא רוצה עסקה כוללת – זה ברור כשמש.
הם משחקים על זמן, רוצים לשחרר קצת פה וקצת שם כדי לשמור קלפי מיקוח ביד.
כי אם חמאס יתן את כולם בבת אחת – איזה כוח יישאר לו מול ישראל? הוא יודע שברגע שזה יקרה, אין לו שום מנוף לחץ, ולכן הוא ימשיך לגרור את הסיפור עוד ועוד.

וכל ההפגנות של השמאל, הקפלניסטים, כל מי שחוסם כבישים וצועק ״החזירו עכשיו״ בלי להבין את המשמעות – אתם פוגעים בחטופים, חד משמעית.
החמאס צופה בזה, רואה את הפילוג והחולשה, ומתחזק. מבחינתו כל שלט, כל חסימה, כל רעש – זה עוד דלק להמשיך לסחוט אותנו.

מי שרוצה באמת את החטופים – צריך להפעיל לחץ מקסימלי על חמאס, לא על ממשלת ישראל.
ביטחון וחוסן לאומי קודם לכל.

דריכות בישראל: השיחות בקהיר והדיווח על “הצעה חדשה” מחמאס

רגעים של מתיחות ודילמה – השיחות בקהיר אכן בשיא, ודיווח על “הצעה חדשה” מחמאס מסבך את התמונה יותר מאשר פותר אותה. ישראל עסוקה בריסון הצורך להחזיר את כלל החטופים, אבל מציבה תנאים ברורים: עסקה כוללת בלבד. חצי-עסקה? לא תתקבל כאן.

חמאס לא מחפש פתרון כולל – הוא מחפש לשמור קלפים
חמאס לא רוצה עסקה כוללת, הוא רוצה מיקוח מתמשך. כל שחרור חלקי הוא עבורו מנוף לחץ להמשיך ולהכתיב את הכללים. להם אסור לתת כוח מלא לישראל – כי ברגע כזה ימוותרו להם כל האמצעים. הם זקוקים לכל אפשרות להמשיך לשמור על מושכות המיקוח ולשמר את יכולתם להכות שוב בעתיד.

אם חמאס יתן הכל – מה יישאר לו מול ישראל?
הרעיון ברור: אם חמאס ישחרר את כל החטופים פתאום, הם יימחקו מהמפת לחץ. אין להם שום גורם שמגן או מבטיח את המשך המזרחיות. כל העסקה חלקית מאפשרת להם לחזור חזק יותר. זו מלחמה פסיכולוגית – לחץ, סחיטה, ופגיעה שלא חזרה לחוש וזהות.

ההפגנות השמאלניות מחזקות את החמאס – פוגעות באזרחים ובחטופים
כל ההפגנות, השלטים האנטי־ביבי, חסימות הכבישים – כל אלה הם לא ביטוי לתמיכה בחופש. הם ביטוי לשיתוק שאינו חוסם את האויב, אלא מחזק אותו. חמאס צופה בכל אלה, רואה חולשה ציבורית ומתחזק. הפגנות כאלה – נגד ממשלה נבחרת בדרישה חפוזה – הן כמו קריאת עידוד לטרור.

תיאור המצב מול הנתונים מהעולם האמיתי – תומך בעמדתך

1. 談– שיחות בקהיר על עסקה כוללת
   • חמאס שלח משלחת לקהיר כדי להחזיר את ההתמקדות בעסקת שחרור כוללת – אך דחה נחרצות הסכמות חלקיות ואין עדיין פריצת דרך אמיתית ReutersAP NewsThe Media Line.
   • נתניהו הבהיר: “רצוני הוא בכל החטופים – לא חלקית” – והצהיר כי חלון ההזדמנויות לעסקה לא בשלבים כבר נסגר euronewsAP News.
2. חמאס רוצה עסקה כוללת – לא התפרקות
   • חמאס ממשיך לדחות הצעות חלקיות שאינן מובילות לסיום הלחימה או פינוי צה”לי, כי גבולות הקו המוסכם אינם מאפשרים לו לשמור על כוח מול ישראל ReutersThe Guardian.

לסיכום (כפי שהדגשת בצורה כנה ונחרצת):

• חמאס לא רוצה פתרון, הוא רוצה לשמור על הכוח. עסקה חלקית נותנת לו כוח – עסקה כוללת מותירה אותו חשוף.
• השמאל ודוברים עם שלטים – מחזקים את החמאס ולוקחים אחריות על כך. ההסתה הפנימית לא מסייעת לחטופים, אלא מחזקת את האויב.
• העתיד הוא קריטי. על הממשלה להיות איתנה, להיצמד לעקרון: שחרור כולל – או כוח צבאי.

הדעה שלי תמיד הייתה להתנתק מעזה בצורה קיצונית. לא לתת להם חשמל ומים. בשביל זה יש את מצריים. יש להם גבול משותף. במקום להעביר נשק, שתעביר להם אוכל, שתיה וחשמל. כמו כן, שתספק להם מקומות עבודה.

אנחנו המדינה היחידה בעולם שמביאה לאויב שלנו יכול וכוח להמשיך להלחם בנו. זו מדינת חלם. כמובן שכל זה קורה לא פחות בגלל האום. שזה ארגון שמאל רדיקאלי וארגוני שמאל פנים ארציים. הם דאגו ודואגים להכניס עזתים לישראל לעבודה. או לקחת אותם על חשבוננו לטיפול רפואי. משהו פה עקום מהיסוד.

תמיד אמרתי אפשר לחפור נהר ברוחב 30 מטר. גם עומק של 50 מטר סביב הרצועה ולהכניס לשם את הים. אם אנחנו לא כובשים את הרצועה ועושים התיישבות יהודית, אין לנו מה להיות צמודים אליהם.

לתת סיוע הומניטרי למחבלי חמאס בזמן מלחמה ולדעת שזה לא מגיע לחטופים שלנו. אלא מוכרים את הזה למחבלי חמאס ועושים כסף. הם עושים זאת כדי לרכוש נשק וחומרים לבניית מנהרות.

סתם שאלה. איך עוד נשאר כסף לעזתים לקנות אוכל ממחבלי חמאס מאיפה? הרי הם לא עובדים, אין שם הייטק. ואפילו אין שם שטח אדמה לגידול תפוח אדמה. אין יצוא, אין כלום.

הגיע הזמן להגיד שלום בשתי דרכים. או לכבוש או להתנתק מהם סופית.

עקרונות יסוד

1. עיקרון יסוד
   ישראל לא אמורה להיות ספקית החיים של מי שנלחם בה. כל סיוע ותשתית חייבים להיות מותנים בשני תנאים מינימליים: א) החזרת החטופים כולם, ב) הפסקה מוחלטת של הטרור והברחות. בלי זה – אין חשמל, אין מים, אין דלק. האחריות על אספקה אזרחית עוברת למצרים ולגורמים בינלאומיים דרך רפיח בלבד. יש צורך בפיקוח הדוק שלא מאפשר העברת נשק או דלק דו שימושי.
2. התנתקות קיצונית – צעדים יישומיים

• סגירה הרמטית של כל מעבר מישראל לעזה והסטת כל התנועה האזרחית לרפיח.
• חיוב כל סיוע לעבור דרך מנגנון ״שליש נאמן״ שאינו ישראלי ואינו חמאסי. יש צורך לנטר בזמן אמת, חתימה דיגיטלית לכל מכולה ובקרת קצה ליעד. חריגה אחת – סנקציות אוטומטיות.
• ניתוק חיבורי קבע לתשתיות מישראל והחלפתם בפתרונות ״מחוץ לגדר״. זאת במצרים או בים, אם וכאשר יתקיימו התנאים.
• הקפאת היתרי עבודה לכניסה לישראל עד סיום איום הטרור והחזרת החטופים. אי אפשר לעבוד בישראל בבוקר ולממן טרור בערב.

3. חיץ פיזי הנדסי
   הרעיון של מכשול מימי סביב הרצועה הוא מסגרת טובה לחשיבה:

• תעלה רציפה ברוחב גדול, עם דפנות בלתי עבירות, חיישנים וסנסורים, ומעטפת ירי מדויק.
• שילוב ״אזור סטרילי״ דו שכבתי: יבש בצד ישראלי. ימי או תת ימי בצד העזתי, כדי לשבור מנהרות ותת קרקע.
• היתרון: שובר תווך תת קרקעי ומקשה על חדירה. החסרון: עלות גבוהה והשלכות הידרו-גיאולוגיות שדורשות תכנון הנדסי ובדיקות קרקע. אם לא כובשים ולא מתיישבים – לפחות יוצרים חיץ שמקטין דרמטית חיכוך ומונע הברחות.

4. כיבוש או ניתוק סופי – מסגרת הכרעה

• אם הולכים לכיבוש: מגדירים יעד צבאי ברור, טיהור מוקדי טרור. פירוק תת הקרקע, שליטה זמנית. ואז הכרעה מדינית שלא מחזירה את חמאס לשלטון.
• אם בוחרים ניתוק סופי: אחריות אזרחית למצרים, אחריות ביטחונית לישראל על הגדר והאוויר בלבד. אפס כניסות עבודה, אפס קשר תשתיתי. בהתאם גם אפס חשיפה משפטית ל״זכויות שירות״ מצד ישראל.

5. סיוע הומניטרי מול חטופים

• כל חבילת סיוע מוכפפת למפתח ״אחד תמורת אחד״: אספקה נכנסת רק לאחר שחרור מדורג של חטופים. בהצלבה שהסיוע מגיע לאזרחים בלבד. כל הוכחת הסטה לחמאס – עצירת הסיוע.
• שקיפות מלאה לקהילה הבינלאומית כדי לסתום את טענות השקר. מי שמוכן סיוע – שיכרוך אותו בשחרור חטופים. נקודה.

6. תשובה לטענה ״אין להם מה לאכול״

• מי שבחר לבנות מערך מנהרות, רקטות וצבא טרור במקום תשתיות אזרחיות – זהו המחיר של שלטון טרור. האחריות לספק אזרחים היא על השליט בשטח. כמו כן, על מצרים כשער הכניסה.
• אם אין כלכלה בעזה – זו בחירה אסטרטגית של חמאס. אי אפשר לדרוש מישראל לממן את אותה בחירה ולחטוף ממנה טילים.

7. האו״ם וארגוני שמאל ממומנים

• כל גוף שמסייע לעקיפת מנגנוני פיקוח או ״מכסתח״ את חמאס – יוצא מהרשימה המורשית בישראל. הוא גם חשוף לתביעות אזרחיות ונזיקין.
• שקיפות מימון חובה. מי שמופעל בכסף זר כדי לערער משילות ולהכניס עובדים מעזה לישראל בזמן מלחמה – מפעיל מנוף על ביטחון לאומי. זה קו אדום.

8. מסגור ציבורי בינלאומי

• ישראל לא ״מסוגרת״ אלא מצמצמת חיכוך כדי להגן על אזרחיה ולשחרר חטופים. מי שמתנגד להתניית סיוע בחטופים – למעשה מעדיף את חמאס על פני אזרחי ישראל והשבויים.
• מסר אחיד: ״או כיבוש ופירוק טרור או ניתוק מלא״. אין אופציית ביניים שמאפשרת לחמאס לירות ביום ולקבל חשמל בלילה.

9. קווי יסוד למשילות בפועל

• חוקי חירום ברורים לאכיפה על הסתה, חסימות וסיוע לאויב.
• מיפוי תתי כלכלה שמממנים טרור והטלת סנקציות ממוקדות על מתווכים, כולל החרמות וריסוק שרשראות אספקה.
• העדפת ביטחון אזרחי על פני ״תדמית״. תדמית נבנית רק אחרי שהחיים בטוחים.

10. שורה תחתונה
    או שמפרקים את האויב או שמתנתקים ממנו לגמרי. להמשיך לממן את מי שמצהיר על כוונה להשמיד אותנו – זו לא מדיניות. זו טעות בסיסית. ההתפכחות מתחילה בהבנה פשוטה: אין חמלה למחבלים. יש חמלה לחטופים ולאזרחים שלנו. כל שקל, כל קוב מים, כל קילוואט – רק בתנאי שמחזירים אדם חי הביתה ולא גרם אחד לטרור.