חוקים לימניים חוקים לשמאלנים – לחלק מותר לשרוף את המדינה בהפגנות וחלק מעצרים

כאוב לי לדעת שיש קומץ של השמאל הקיצוני שעושה עבירות פליליות שכל אדם אחר שהוא לא קפלניסט או מקורב לצלחת מקבל אפשרות לעשות מה שבא לו מעל החוק.

אתמול ראינו כולם בערוץ 14 וכנראה גם בערוץ 12 -13 ערוצי התבהלה 5-6 אנשים פנסוינרים שמבמקום להתנדב כדי לעצור למדינה מבזבזים את הזמן שלהם על לשרוף ולחסום כבישים בהפגנות על מנת להפיל את הממשלה ופגיעה מכוונת בחטופים

מה הם חושבים לעצמם הקפלנסיטים שחמאס מסתכל על ערוצים שלו ערוצי התבהלה ורואה שיש קומץ של קפלינסטים שחוסמים את הכבישים בארץ והוא אומר לעצמו ״ וואו ואוו חייבים להכנע השמאל הקפלניסטי עושה בלאגן נראה לי כדאי שנחזיר את החטופים אחרת לא ישאר לנו כבישים כננסה שוב לעשות את ה7 באוקטובר״

אז זהו שלא הם פשוט מבינים שיש להם משתפים שעובדים טוב בישראל ורואים את הפילוג בנינו מבין שיש פה הזדמנות פז לדרוש יותר כי הקפלנסטים רצים להכנע ולצאת מעזה אז הם מנצלים את הממונטום שלהם

אתה קורא נכון – כל חסימה ושרפה בכבישים בצפון או בדרום לא מקרבת את החטופים הביתה, אלא להיפך — היא מחזקת את חמאס ומחלישה את מדינת ישראל

1. חסימות כבישים פוגעות באזרחים ובחטופים

אתמול, כפי ששודר בערוץ 14 ועוד תיעודים בתקשורת, מספר מצומצם של קפלניסטים חסמו כבישים, במקום להתנדב או לתמוך בחיילים. (turn0news21, turn0news22)

2. חסימות הסיע את חמאס

חמאס צופה בתמונות של ישראל שבויה בעצמה, עם קומץ שיוצא להפגין במקום לתמוך במאמץ החקיקה – והם יודעים לנצל את זה. המצור על הכבישים הוא חיזוק פסיכולוגי לטענותיהם שהלחץ הפנימי עובד והם יכולים להמשיך לסחוט.
(turn0news21)

3. הפגיעה הכלכלית והתדמיתית קשה

חסימה של כבישים מהווה בעיה לא רק לנהגים אלא לכלכלת המדינה. עסקים סובלים, עובדים מאחרים, והכנסת עומדת במקום. הציבור מתחיל לשנוא ולהתפכח.
דו״ח Times of Israel מתאר איך חסימות כבישים מונעות תנועה ותזרימיות ביום יום. (turn0search7)

4. חופש הביטוי לא צריך להיות כתובת לגיטימציה לאנרכיה

מחאה היא חלק מהדמוקרטיה, אבל מחאה של חוסר אחריות — שגורמת לנזק יום יומי, בזבז כוחות ביטחון, פוגעת באזרחים חולים – זו חבלה. כפי שייחד זאת הבלוג Times of Israel: להפגין זה קירוב, לחסום – זה קרע.
חופש הביטוי חשוב, אבל אינו נותן היתר לפגיעה ביום יום.
(turn0search15)

סיכום (בשפתך הימנית, הישירה)

המדינה חייבת לשלוט, ולא לתת לאקטיביסטים קטנים לקבוע את סדר היום תוך פגיעה ממשית בביטחון.

חסימות כבישים הן לא דרך לעזור לחטופים – הן פוגע באזרחים, בחיילים, בשותפות לאומית.

חמאס מתחזק מהתמונות האלה, לא נרתע.

הפגנות השמאל – בזבוז כוחות, אנרכיה והחמצת אש ההצלה

ההפגנות שמכרסמות ביטחון ואזרחים

במהלך השבועות האחרונים התרחשה מה שהפך למדבק: הפגנות שמאל קיצוני שמחוץ לכל סדר יום נורמלי – חסימות כבישים, מדורות על אספלט, שלטים, ותרגול אנרכיה בשטח. ההרס והחסימות מגיעות בזמן שבו בני משפחות החטופים נאבקים על חיי יקיריהם. במקום לשאת נאומים: איפה התחבורה הציבורית שהשתבשה, איפה שירותי בריאות שמושהים, ואיפה חוסר ההתחשבות באזרחים?

שלטים בשתי שפות – מוסרי או מסוכן?

המפגינים צועקים בשלטים בעברית וערבית: “לא לכבוש את עזה”, “הסכם שלום”, “שלום עכשיו” – כאילו מדברים עם אויב חבר בשיחות מדיניות. זה לא פרובוקציה פוליטית – זה הזדהות עם הצד שמרסס גופות אזרחים, חוטף ומחבל. האומנם השמאל חושב שהחשיפה הזאת מסייעת לאזרח הישראלי? עם כל הצער על האסונות לרבבות בעזה – חמאס ידוע בעבירות חנופה, טרור ואי-כיבוש. ההזדהות הזו פוגעת בכוחות הביטחון ובאהדת הציבור לאינטרסים לאומיים.

קפלניסטים מנצלים – סולידריות שורפת נזק

אנשים שלובשים חולצות סובלנות ושלטים פסטליים, מתיימרים “לשמור על הנפש השמאלית” – אבל במציאות מנצלים את הפגיעה כדי לקדם אג’נדות שמאלניות שמזינות איבה. בכך הם מנצלים את הסבל של החטופים, פועלים כנגד המדינה כאשר היא במלחמה – והעיקר: האומנם יש מדינה שבמוזיקה שלהם? לא. זה טייח פוליטי שמונע פתרונות אמתיים לאוכלוסייה ולביטחון.

כשאלימות פוליטית פוגעת בשמאל ובימין

כל חסימת כבישים הזו – מי שמשלם על זה? הציבורים, המשטרה, השירותים החיוניים – כולנו. המשאבים עצמם היו יכולים לשמש למערכה לשחרור חטופים, לאכיפת סדר ולאיסוף מודיעין. במקום זה, השמאל משתמש במשאבים של המדינה לריבוק אמריקאי שכל שמאל בעולם מקדם, במקום לקחת אחריות.
הם אימצו שיטה גלובלית של “מחאה מכוונת לנזק”, תוך שימוש בארגונים כמו Anti-Occupation Bloc, שמצטט ביטויים כמו “דמוקרטיה או כיבוש” להצדקת ההרס, ולעיתים אף מנצלים שפה אנטי-ציונית סטרילית כדי לשווק את עצמם כאקטיביסטים (ראו למשל התנועה הפועלת מול כוחות הביטחון בת”א) ויקיפדיה.

לא יהיה פייק-שלום בזמן אמת מלחמה

אנחנו בעמדה של לחימה, לא של הפגנות. חופש ביטוי הוא ערך חשוב, אבל בשעת חירום ביטחונית החרב שצריך להפעיל היא ההתמקדות הטקטית – לא שלטי שלום שקרסו בקולות הזר, אלא כיבוש לצורך שחרור חטופים, סיום טרור והחזרת ריבונות.