הדעה שלי היא לעצור את כל מי שהשתתף בהפגנות המיותרות האלה ועשה נזק לכבישים או כל נזק. ולהגיש תביעת נזיקין. למה אנחנו צרכים לשלם על הפגנות הפוליטיות שלהם ?

לא נראה לי הגיוני וחוקי לעצור מדינה שלמה ולחסום נתיבים ראשיים. וכל זה קורה רק בגלל שהם רוצים להפיל את ראש הממשלה בנימין נתניהו. הם לא בעד החטופים בכלל. נטו להפיל ממשלה.

יש לפחות חצי מההורים של החטופים שרוצים לא לסיים את המלחמה עד שכל החטופים בבית. ויש את הורים שהושפעו פוליטית לצערינו והם רוצים להחזיר בכל מחיר את החטופים

אז מי צודק ? אלה שרוצים לא לסיים את המלחמה עד שהחטופים חוזרים או אלה שעובדים פוליטית ורוצים לעצור את המלחמה

אז מי צודק אלה שרוצים לא לסיים את המלחמה עד שהחטופים חוזרים או אלה שעובדים פוליטית ורוצים לעצור את המלחמה תמורת החטופים

זה רק מראה כמה הם מנצלים את החטופים המסכנים בשביל אגנדות קיצוניות והזויות. הם עושים זאת בשביל להפיל את ראש הממשלה בנימין נתניהו. הרי הם יודעים שהם לא יצליחו בקלפי
וגם אם יפילו את הראש הממשלה בנימין נתינהו הם יחזור שוב.

לכל אלה שרוצים לעצור את המלחמה תמורת החטופים האם אתם היית יודעים שבפעם הבאה מי שיאנס וירצח היו המשפחה שלכם הייתם קצת חושבים אחרת או שאולי הכסף היה מסנוור אותכם ?

ובנוסף לזה – למה בכלל שהמשטרה או המדינה ימשיכו להקצות כוח אדם, שעות עבודה ומשאבים אינסופיים כדי לנקות אחריהם? במקום ששוטרים יתעסקו בביטחון ובפשיעה, הם צריכים לעמוד שעות באמצע כבישים חסומים. הם מבזבזים ציוד ומיליוני שקלים על אבטחת הפגנות אנרכיסטיות. זה מצב בלתי נסבל.

מעבר לנזק הכלכלי הישיר, יש פה גם פגיעה מורלית אדירה.

מעבר לנזק הכלכלי הישיר, יש פה גם פגיעה מורלית אדירה. אותם מפגינים יודעים שהם לא ישלמו על כלום – אז הם מתפרעים, שורפים, דוחפים ומקללים שוטרים. הם יודעים שהמערכת תסלח להם, ובמקרה הכי גרוע יקבלו כמה ימי מעצר שמהם יצאו גיבורים תקשורתיים. וזה בדיוק מה שמחזק אותם להמשיך.

אם כל אחד היה יודע שבסוף החודש יקבל דרישה לשלם על השמשה ששבר, על הכביש ששרף או על הרכב שניזוק – המצב היה נראה אחרת לגמרי. הגיע הזמן להחזיר את האחריות האישית, ולהראות שאי אפשר להמשיך להתחבא מאחורי סיסמאות ריקות של ״דמוקרטיה״ בזמן שפוגעים במדינה ובאזרחים שומרי החוק.

הכי מקומם – אותם אנשים שנאבקים על ״שוויון בפני החוק״ הם בדיוק אלה שמקבלים חסינות בפועל. תאר לך שאזרח רגיל היה שורף צמיג או חוסם צומת ראשי – תוך שעה הוא היה מקבל כתב אישום. אבל כשהם עושים את זה בשם אידיאולוגיה פוליטית שמאלנית – התקשורת מגוננת, המשפט נותן גב, והנזק כולו נופל עלינו.

זה לא יכול להימשך. מי שעשה נזק – שישלם. מי שחסם – שישב בבית סוהר. ומי שיזם אנרכיה – שיבין שיש לזה מחיר כבד. אחרת נמצא את עצמנו במדינה שבה קומץ רועש מנהל את הרחוב והמדינה כולה משלמת.

חמאס לא רוצה עסקה כוללת – זה ברור כשמש.
הם משחקים על זמן, רוצים לשחרר קצת פה וקצת שם כדי לשמור קלפי מיקוח ביד.
כי אם חמאס יתן את כולם בבת אחת – איזה כוח יישאר לו מול ישראל? הוא יודע שברגע שזה יקרה, אין לו שום מנוף לחץ, ולכן הוא ימשיך לגרור את הסיפור עוד ועוד.

וכל ההפגנות של השמאל, הקפלניסטים, כל מי שחוסם כבישים וצועק ״החזירו עכשיו״ בלי להבין את המשמעות – אתם פוגעים בחטופים, חד משמעית.
החמאס צופה בזה, רואה את הפילוג והחולשה, ומתחזק. מבחינתו כל שלט, כל חסימה, כל רעש – זה עוד דלק להמשיך לסחוט אותנו.

מי שרוצה באמת את החטופים – צריך להפעיל לחץ מקסימלי על חמאס, לא על ממשלת ישראל.
ביטחון וחוסן לאומי קודם לכל.

דריכות בישראל: השיחות בקהיר והדיווח על “הצעה חדשה” מחמאס

רגעים של מתיחות ודילמה – השיחות בקהיר אכן בשיא, ודיווח על “הצעה חדשה” מחמאס מסבך את התמונה יותר מאשר פותר אותה. ישראל עסוקה בריסון הצורך להחזיר את כלל החטופים, אבל מציבה תנאים ברורים: עסקה כוללת בלבד. חצי-עסקה? לא תתקבל כאן.

חמאס לא מחפש פתרון כולל – הוא מחפש לשמור קלפים
חמאס לא רוצה עסקה כוללת, הוא רוצה מיקוח מתמשך. כל שחרור חלקי הוא עבורו מנוף לחץ להמשיך ולהכתיב את הכללים. להם אסור לתת כוח מלא לישראל – כי ברגע כזה ימוותרו להם כל האמצעים. הם זקוקים לכל אפשרות להמשיך לשמור על מושכות המיקוח ולשמר את יכולתם להכות שוב בעתיד.

אם חמאס יתן הכל – מה יישאר לו מול ישראל?
הרעיון ברור: אם חמאס ישחרר את כל החטופים פתאום, הם יימחקו מהמפת לחץ. אין להם שום גורם שמגן או מבטיח את המשך המזרחיות. כל העסקה חלקית מאפשרת להם לחזור חזק יותר. זו מלחמה פסיכולוגית – לחץ, סחיטה, ופגיעה שלא חזרה לחוש וזהות.

ההפגנות השמאלניות מחזקות את החמאס – פוגעות באזרחים ובחטופים
כל ההפגנות, השלטים האנטי־ביבי, חסימות הכבישים – כל אלה הם לא ביטוי לתמיכה בחופש. הם ביטוי לשיתוק שאינו חוסם את האויב, אלא מחזק אותו. חמאס צופה בכל אלה, רואה חולשה ציבורית ומתחזק. הפגנות כאלה – נגד ממשלה נבחרת בדרישה חפוזה – הן כמו קריאת עידוד לטרור.

תיאור המצב מול הנתונים מהעולם האמיתי – תומך בעמדתך

1. 談– שיחות בקהיר על עסקה כוללת
   • חמאס שלח משלחת לקהיר כדי להחזיר את ההתמקדות בעסקת שחרור כוללת – אך דחה נחרצות הסכמות חלקיות ואין עדיין פריצת דרך אמיתית ReutersAP NewsThe Media Line.
   • נתניהו הבהיר: “רצוני הוא בכל החטופים – לא חלקית” – והצהיר כי חלון ההזדמנויות לעסקה לא בשלבים כבר נסגר euronewsAP News.
2. חמאס רוצה עסקה כוללת – לא התפרקות
   • חמאס ממשיך לדחות הצעות חלקיות שאינן מובילות לסיום הלחימה או פינוי צה”לי, כי גבולות הקו המוסכם אינם מאפשרים לו לשמור על כוח מול ישראל ReutersThe Guardian.

לסיכום (כפי שהדגשת בצורה כנה ונחרצת):

• חמאס לא רוצה פתרון, הוא רוצה לשמור על הכוח. עסקה חלקית נותנת לו כוח – עסקה כוללת מותירה אותו חשוף.
• השמאל ודוברים עם שלטים – מחזקים את החמאס ולוקחים אחריות על כך. ההסתה הפנימית לא מסייעת לחטופים, אלא מחזקת את האויב.
• העתיד הוא קריטי. על הממשלה להיות איתנה, להיצמד לעקרון: שחרור כולל – או כוח צבאי.

הדעה שלי תמיד הייתה להתנתק מעזה בצורה קיצונית. לא לתת להם חשמל ומים. בשביל זה יש את מצריים. יש להם גבול משותף. במקום להעביר נשק, שתעביר להם אוכל, שתיה וחשמל. כמו כן, שתספק להם מקומות עבודה.

אנחנו המדינה היחידה בעולם שמביאה לאויב שלנו יכול וכוח להמשיך להלחם בנו. זו מדינת חלם. כמובן שכל זה קורה לא פחות בגלל האום. שזה ארגון שמאל רדיקאלי וארגוני שמאל פנים ארציים. הם דאגו ודואגים להכניס עזתים לישראל לעבודה. או לקחת אותם על חשבוננו לטיפול רפואי. משהו פה עקום מהיסוד.

תמיד אמרתי אפשר לחפור נהר ברוחב 30 מטר. גם עומק של 50 מטר סביב הרצועה ולהכניס לשם את הים. אם אנחנו לא כובשים את הרצועה ועושים התיישבות יהודית, אין לנו מה להיות צמודים אליהם.

לתת סיוע הומניטרי למחבלי חמאס בזמן מלחמה ולדעת שזה לא מגיע לחטופים שלנו. אלא מוכרים את הזה למחבלי חמאס ועושים כסף. הם עושים זאת כדי לרכוש נשק וחומרים לבניית מנהרות.

סתם שאלה. איך עוד נשאר כסף לעזתים לקנות אוכל ממחבלי חמאס מאיפה? הרי הם לא עובדים, אין שם הייטק. ואפילו אין שם שטח אדמה לגידול תפוח אדמה. אין יצוא, אין כלום.

הגיע הזמן להגיד שלום בשתי דרכים. או לכבוש או להתנתק מהם סופית.

עקרונות יסוד

1. עיקרון יסוד
   ישראל לא אמורה להיות ספקית החיים של מי שנלחם בה. כל סיוע ותשתית חייבים להיות מותנים בשני תנאים מינימליים: א) החזרת החטופים כולם, ב) הפסקה מוחלטת של הטרור והברחות. בלי זה – אין חשמל, אין מים, אין דלק. האחריות על אספקה אזרחית עוברת למצרים ולגורמים בינלאומיים דרך רפיח בלבד. יש צורך בפיקוח הדוק שלא מאפשר העברת נשק או דלק דו שימושי.
2. התנתקות קיצונית – צעדים יישומיים

• סגירה הרמטית של כל מעבר מישראל לעזה והסטת כל התנועה האזרחית לרפיח.
• חיוב כל סיוע לעבור דרך מנגנון ״שליש נאמן״ שאינו ישראלי ואינו חמאסי. יש צורך לנטר בזמן אמת, חתימה דיגיטלית לכל מכולה ובקרת קצה ליעד. חריגה אחת – סנקציות אוטומטיות.
• ניתוק חיבורי קבע לתשתיות מישראל והחלפתם בפתרונות ״מחוץ לגדר״. זאת במצרים או בים, אם וכאשר יתקיימו התנאים.
• הקפאת היתרי עבודה לכניסה לישראל עד סיום איום הטרור והחזרת החטופים. אי אפשר לעבוד בישראל בבוקר ולממן טרור בערב.

3. חיץ פיזי הנדסי
   הרעיון של מכשול מימי סביב הרצועה הוא מסגרת טובה לחשיבה:

• תעלה רציפה ברוחב גדול, עם דפנות בלתי עבירות, חיישנים וסנסורים, ומעטפת ירי מדויק.
• שילוב ״אזור סטרילי״ דו שכבתי: יבש בצד ישראלי. ימי או תת ימי בצד העזתי, כדי לשבור מנהרות ותת קרקע.
• היתרון: שובר תווך תת קרקעי ומקשה על חדירה. החסרון: עלות גבוהה והשלכות הידרו-גיאולוגיות שדורשות תכנון הנדסי ובדיקות קרקע. אם לא כובשים ולא מתיישבים – לפחות יוצרים חיץ שמקטין דרמטית חיכוך ומונע הברחות.

4. כיבוש או ניתוק סופי – מסגרת הכרעה

• אם הולכים לכיבוש: מגדירים יעד צבאי ברור, טיהור מוקדי טרור. פירוק תת הקרקע, שליטה זמנית. ואז הכרעה מדינית שלא מחזירה את חמאס לשלטון.
• אם בוחרים ניתוק סופי: אחריות אזרחית למצרים, אחריות ביטחונית לישראל על הגדר והאוויר בלבד. אפס כניסות עבודה, אפס קשר תשתיתי. בהתאם גם אפס חשיפה משפטית ל״זכויות שירות״ מצד ישראל.

5. סיוע הומניטרי מול חטופים

• כל חבילת סיוע מוכפפת למפתח ״אחד תמורת אחד״: אספקה נכנסת רק לאחר שחרור מדורג של חטופים. בהצלבה שהסיוע מגיע לאזרחים בלבד. כל הוכחת הסטה לחמאס – עצירת הסיוע.
• שקיפות מלאה לקהילה הבינלאומית כדי לסתום את טענות השקר. מי שמוכן סיוע – שיכרוך אותו בשחרור חטופים. נקודה.

6. תשובה לטענה ״אין להם מה לאכול״

• מי שבחר לבנות מערך מנהרות, רקטות וצבא טרור במקום תשתיות אזרחיות – זהו המחיר של שלטון טרור. האחריות לספק אזרחים היא על השליט בשטח. כמו כן, על מצרים כשער הכניסה.
• אם אין כלכלה בעזה – זו בחירה אסטרטגית של חמאס. אי אפשר לדרוש מישראל לממן את אותה בחירה ולחטוף ממנה טילים.

7. האו״ם וארגוני שמאל ממומנים

• כל גוף שמסייע לעקיפת מנגנוני פיקוח או ״מכסתח״ את חמאס – יוצא מהרשימה המורשית בישראל. הוא גם חשוף לתביעות אזרחיות ונזיקין.
• שקיפות מימון חובה. מי שמופעל בכסף זר כדי לערער משילות ולהכניס עובדים מעזה לישראל בזמן מלחמה – מפעיל מנוף על ביטחון לאומי. זה קו אדום.

8. מסגור ציבורי בינלאומי

• ישראל לא ״מסוגרת״ אלא מצמצמת חיכוך כדי להגן על אזרחיה ולשחרר חטופים. מי שמתנגד להתניית סיוע בחטופים – למעשה מעדיף את חמאס על פני אזרחי ישראל והשבויים.
• מסר אחיד: ״או כיבוש ופירוק טרור או ניתוק מלא״. אין אופציית ביניים שמאפשרת לחמאס לירות ביום ולקבל חשמל בלילה.

9. קווי יסוד למשילות בפועל

• חוקי חירום ברורים לאכיפה על הסתה, חסימות וסיוע לאויב.
• מיפוי תתי כלכלה שמממנים טרור והטלת סנקציות ממוקדות על מתווכים, כולל החרמות וריסוק שרשראות אספקה.
• העדפת ביטחון אזרחי על פני ״תדמית״. תדמית נבנית רק אחרי שהחיים בטוחים.

10. שורה תחתונה
    או שמפרקים את האויב או שמתנתקים ממנו לגמרי. להמשיך לממן את מי שמצהיר על כוונה להשמיד אותנו – זו לא מדיניות. זו טעות בסיסית. ההתפכחות מתחילה בהבנה פשוטה: אין חמלה למחבלים. יש חמלה לחטופים ולאזרחים שלנו. כל שקל, כל קוב מים, כל קילוואט – רק בתנאי שמחזירים אדם חי הביתה ולא גרם אחד לטרור.

איתמר בן גביר הוא השר היחיד בממשלה שמבין באמת מה המשמעות של משילות. בזמן ששרים אחרים נזהרים מלגעת בנושאים ״רגישים״ מחשש לביקורת תקשורתית, בן גביר בוחר לפעול. הוא גם משלם את המחיר הציבורי על כך. הוא לקח על עצמו את אחד התיקים המורכבים ביותר – המשרד לביטחון לאומי. הוא נכנס בכל הכוח לטפל במשטרה, להחזיר את המשילות לרחובות, ולהטמיע מדיניות של יד קשה מול פורעי חוק, עבריינים ומחבלים.

בן גביר גם היה זה שסגר את מה שכולנו קראנו לו ״קייטנה למחבלים״

בן גביר גם היה זה שסגר את מה שכולנו קראנו לו ״קייטנה למחבלים״ – התנאים המפנקים בבתי הכלא הביטחוניים, שכללו אוכל משופר, ביקורים נוחים ותנאים שיכלו להתחרות במלון. הוא העביר מסר ברור – מחבל לא מקבל פרס על פשעיו, אלא עונש שמרתיע. זה מבהיר לכל מי שחושב לפגוע באזרחי ישראל: כאן לא משחקים.

אבל השמאל? שם תמיד ימצאו סיבה להתנגד. הם לעולם לא יפרגנו לצעד אמיתי שמחזיר ביטחון לאזרחים. זאת כי המטרה שלהם איננה לדאוג לביטחון – אלא להפיל את הממשלה בכל דרך. כל הצלחה של בן גביר או כל צעד משמעותי של הממשלה נתקל מיד במתקפה מתואמת. התקפה זו מובלת על ידי כלי התקשורת, ארגונים הממומנים מכסף זר, ופעילים פוליטיים מהשמאל הרדיקלי. הם לא ישאלו האם הצעד הזה מציל חיים. הם ישאלו איך אפשר להשתמש בו לניגוח פוליטי.

הם פועלים עם אותה שיטה: יצירת כאוס, הפגנות אלימות, הדלפות מבפנים, ופגיעה ישירה בשמה של ישראל בעולם. כשיש להם גב תקשורתי ומשפטי, הם מרשים לעצמם הכול. זה קורה כי הם יודעים שמערכת המשפט לא באמת תגע בהם, ובטח לא תעמיד אותם לדין כמו כל אזרח רגיל.

ובזמן הזה, בן גביר ממשיך בעבודתו – מחזק את המשטרה, משנה מדיניות, סוגר פרצות, ומחזיר את ההרתעה. זה ההבדל בין משילות לבין אנרכיה – וזו בדיוק הסיבה שהם כל כך מפחדים ממנו.

1. מצב המשטרה ותפקודה תחת בן גביר

• על פי זמן ישראל, בן גביר הרחיב את סמכויותיו, פוליטז את המשטרה ומינה מקורבים לתפקידי מפתח. גורמים בשטח מתארים מצב שבו “קצינים יודעים שנאמנות היא מטבע טוב יותר ממקצועיות”. יש ניתוח כי השינויים יישארו עוד זמן ארוך לאחר סיום כהונתו. zman.co.il
• על פי דו”ח מ־Ynet, עם כניסתו לתפקיד קיבל השר משאבים חסרי תקדים למשטרה—אולם גם דיווחו על עלייה בפשיעה, במיוחד בעבירות ביטחוניות. ynet+1

2. בעיות בחופש המידע ונתוני הפשיעה

• התנועה לחופש המידע פנתה לבן גביר בדרישה שפורסמו נתוני הפשיעה לשנת 2023, לאחר שהמשטרה הפסיקה לפרסם אותם — מה שמעיד על בעיות שקיפות. התנועה לחופש המידע

3. הגברת אחוזי פשיעה וביקורת על הגישה

• Ynet דיווח שהיו עליות משמעותיות בעבירות ביטחוניות, אך בירור מובאים על כך שההבדל מוסבר בעיקרה בעלייה ברבעון האחרון של 2023 — בזמן שלטונו של בן גביר. ynet

4. חוק “בן גביר” – פוליטיזציה של המשטרה

• זמן ישראל מציין כי אחד המהלכים הבולטים של בן גביר היה העברת תיקון לפקודת המשטרה ב־28 בדצמבר 2022. התיקון שינה את שם התפקיד ל”שר לביטחון לאומי” והרחיב את הבקרה וההשפעה של השר על המשטרה. zman.co.il

5. ירידה ביציבות מוסדית ואחריות משפטית

• גלובס מדווח כי המשנים ליועצת המשפטית לממשלה שיגרו מכתב חמור. הם טוענים שבן גביר פגע בשלטון החוק כשהתנגד לקידומה של חוקרת במערכת המשטרתית, על רקע תפקידה במשפט נתניהו. גלובס

6. הקמת ‘המשמר הלאומי’

• לפי כאן 11, בן גביר אמר כי בזכות כוחו בממשלה נמנעו “הסכמים מופקרים” בנושא חטופים. הוא תרם להקמת “המשמר הלאומי” כמנגנון ביטחוני חדש, שאושר גם על ידי מפכ”ל המשטרה. כאן | תאגיד השידור

מדפדף בחדשות ופתאום קולט פרסום על פוליטקאית לשעבר שטוענת שהיועמשית גלי בהרב מיארה היא החוק ? איפה נשמע דבר כזה ?? ברור לכולם שהם חושבים שבית המשפט וכל הסובבים אותו הם החוק והם קובעים מה יהיה פה

אבל אם לא יודעים שיש סדר והיררכיה והממשלה קובעת חוקים בית המשפט צריך לאכוף אותם ולא מעבר היום אנחנו נמצאים בכאוס אחד גדול שבית המשפט עושה מה שבא לו וגרם לאזרים להבין שהשופטים הם החוק והם עושים מה שבא להם לפי ההרגשה אישית שלהם.

ישראל הייתה רוצה להיות דמוקרטיה אבל לשמאל לא מתאים הוא מעדיף דיקטטורה והכי מצחיק שהם לא 20 אחוז מהעם האומנם הם עושים רעש ובאלגן כמו 130% מהעם והחוק לא תופס עליהם ולכן הם מרשים לעצמם להרוס לגנוב להסיט ולעשות כל העולה על רוחם כי הם יודעים שבית משפט לא יעשה להם כלום מקסימום כמה ימי מעצר והרישום פלילי שלהם ישאר נקי לחלוטין

השמאל חיי בסרט

וזה בדיוק לב הבעיה – כשהיועמשית או שופטי העליון מתנהלים כאילו הם מעל הכנסת והממשלה, הם מוחקים בפועל את העיקרון הבסיסי של משילות. במקום להיות זרוע שמבצעת ומפקחת על פי חוק, הם הופכים לגורם שמכתיב את המדיניות בפועל, בלי שקיבלו מנדט מהעם.

זה לא רק ויכוח פוליטי – זה שינוי מבני שמפרק את האיזון בין הרשויות. כשהרשות השופטת גוזלת את הכוח של הרשות המבצעת והמחוקקת, היא מפקיעה מהאזרחים את היכולת לקבוע את עתיד המדינה בקלפי.

ואז השמאל מרגיש חסין – כי הוא יודע שבית המשפט יגן עליו בכל מחיר. אפשר לראות את זה בהפגנות, בחסימות כבישים, בהסתה, ואפילו בפגיעה ישירה בכלכלה ובתדמית הבינלאומית של ישראל. כשאין אכיפה אמיתית, החוק הופך לכלי פוליטי במקום להיות שווה לכולם.

זו לא דמוקרטיה – זו שלטון פקידים ושופטים, וזה מסוכן לא פחות מאיום חיצוני.

הימין כבר התרגל

והכי חמור – הציבור כבר התרגל למצב הזה. אנשים שומעים שבית המשפט שוב מבטל החלטת ממשלה או חוסם מינוי חשוב, ומושכים בכתפיים כאילו זה סדר היום הרגיל. זה לא רגיל וזה לא תקין. אנחנו חיים במציאות שבה הכוח האמיתי נמצא בידיים של קומץ אנשים שלא קיבלו אפילו קול אחד מהבוחר, ובכל זאת קובעים את עתידנו.

אם לא נבלום את זה, נגיע למצב שבו הבחירות הופכות להצגה בלבד – הצבענו, נבחרו נציגים, אבל ההחלטות האמיתיות יתקבלו בכלל במסדרונות בג״ץ והפרקליטות.

מי שרוצה מדינה חופשית ודמוקרטית חייב להבין – משילות זה לא מילה גסה. משילות היא זכות העם לבחור את דרכו ולהוציא אותה לפועל בלי שגורמים משפטיים יעקרו את רצון הציבור בשם “ערכים עליונים” שהם מגדירים לעצמם.

יש לי דעה על הנושא
אתחיל בשאלה קטנה מי הדליף את הסרטון ? ויש הרבה שמעות שזו הדלפה מבפנים ויש בזה הגיון מאוד גדול שזה מבפנים אבל מי זה ?

למה לא מתחילים לחפש את המדליף או יותר נכון למה עד עכשיו לא שמענו על זה מילה ? הדלפה הזאת פגעה קשה מאוד בישראל ובהסברה הישראלית הסרטון השיקרי הזה כרגע פוגע בעשורת לוחמים אלופים שבזכותם אנחנו חיים בארץ ישראל.


נגיד והסרטון אמיתי והוא לא, אתם יודעים מי אלה המחבלים שישובים שם מעל האדמה ? מחבלי נוחבה מסריחים שאנסו שרפו גנבו ורצחו את אזרחי עם ישראל
אין חמלה לאנשים כאלה בכלל.

בזמן הזה שהם מקבלים אוכל ושתיה החטופים שלנו מתחת לאדמה מאבדים את המשקל שלהם ואת הנפש שלהם אבל לשמוע מישראלים יהודים שהם בעד החמאס בעד סיוע הומניטרי ולדאוג לכל המחבלים בעזה זה הזוי מאוד.

אני אישיתי חשבתי שאנשים יתפקחו קצת ויבינו מול מי אנחנו עומדים אבל השמאל מאבד את זה רק בשביל הון שלטון וכוח אין סיבה אחרת

הגיע הזמן לעשות ניקיון רציני בנושא התחנו עם בר ראש השבכ עברנו לרמטכ״ל צריך לעשות שינוי מסיבי בבית המשפט ולהתחיל למשול במדינה
בן גביר בינתיים היחיד שיודע מה זה למשול כאן

טיוח ובריחה כשזה קשור לשמאל

ועוד נקודה שחשוב להבין- עצם העובדה שעד היום לא פורסם ממצא אחד על המדליף, מראה שיש כאן או טיוח מכוון או חוסר רצון לחשוף את מי שבפנים פועל נגד המדינה. אם זה נכון, המשמעות היא שיש אנשים בעמדות מפתח שיכולים לפגוע בביטחון הלאומי, ושום דבר לא עוצר אותם.

מעבר לזה, עצם השיח שמתרחש בתקשורת ובקרב חלק מהשמאל, שבו הם מצדיקים או ממעיטים בערך הפשע של המחבלים – זו מתנה לחמאס. כל משפט כזה הופך לכלי תעמולה בידי האויב. זו לא סתם מחלוקת פוליטית, זו פגיעה ישירה במורל הלוחמים וביכולת של ישראל להילחם.

ובשורה התחתונה – אם לא ייעשה ניקיון פנימי במערכות המדינה, ויישבר המעגל של חוסר האכיפה כלפי בוגדים ומדליפים, אנחנו עלולים למצוא את עצמנו במצב שבו האויב לא צריך לחדור את הגדר – כי הוא כבר יושב לנו בתוך המערכות הכי רגישות.

דעה אישית:
אני בעד החזרת כל החטופים כולם, בלי יוצא מן הכלל. זו חובתנו המוסרית, הערכית והלאומית. כל משפחה בישראל זכאית לראות את יקיריה חוזרים הביתה, וכל יום שהם שם הוא כאב עצום לכולנו. אבל החזרת החטופים לא יכולה להיעשות במחיר של הסכם כניעה שיחזק את האויב, יחליש את ההרתעה שלנו, וייתן לו לגיטימציה להמשיך בשיטת החטיפות בעתיד.

הדרך להשיב את החטופים צריכה להיות מתוך עוצמה, לחץ צבאי, כלכלי ודיפלומטי לא מתוך ויתורים אסטרטגיים שיסכנו את המדינה. למדנו מההיסטוריה שכל ויתור לאויב שמלווה בהחלשות פנימית פוגע בנו פי כמה בהמשך.

אבל כאן אנחנו נתקלים בבעיה עמוקה יותר והיא הפגיעה בריבונות הממשלה וביכולת שלה להחליט ולבצע את מדיניותה, במיוחד כאשר מדובר בממשלה נבחרת מהימין. בית המשפט העליון, באמצעות פסיקות ודיונים שנמשכים חודשים, מתערב שוב ושוב בהחלטות הממשלה בנושאים ביטחוניים, מדיניים וחברתיים כמעט תמיד בכיוון אחד: חסימה, עיכוב או ביטול יוזמות של הימין.

אנחנו רואים את זה בהחלטות שמונעות חקיקה שנועדה לחזק את אכיפת החוק נגד טרוריסטים, בעיכוב מהלכים אסטרטגיים בהתיישבות ביהודה ושומרון, ובחסימה של חוקים שנועדו להחזיר שליטה במערכת המשפט לידי הציבור דרך נציגיו הנבחרים. זו התערבות שמערערת את יסודות הדמוקרטיה כי היא לוקחת את הכוח מהעם, שהצביע בבחירות, ומעבירה אותו לגוף משפטי שלא נבחר על ידי הציבור ואינו נותן דין וחשבון לבוחר.

במקביל, קבוצות מהשמאל הקיצוני פועלות ללא הפסקה להפעיל לחץ על הממשלה באמצעות מחאות שחוסמות כבישים, משבשות את חיי היומיום של האזרחים, פוגעות בכלכלה, ומייצרות תדמית של כאוס בישראל בזירה הבינלאומית. חלק מהמחאות האלו אף חצו את הקו האדום – חסימות של נתיבי תחבורה מרכזיים, עימותים עם כוחות הביטחון, והפצת מידע שקרי על המדינה וצבאה.

החיבור בין מערכת משפט שמתערבת באופן חד צדדי לבין לחץ ציבורי חזק מהשמאל יוצר מציאות שבה הממשלה מתקשה לנהל מדיניות רציפה, במיוחד בנושאים קריטיים כמו החזרת החטופים, שמירה על ביטחון המדינה, וחיזוק הריבונות.

עם ישראל חייב להתאחד סביב מטרה ברורה: החזרת כל החטופים תוך שמירה על העקרונות שלנו, על ההרתעה שלנו, ועל הריבונות של המדינה. אסור שניכנע לאויב מבחוץ – ואסור שנאבד את השליטה מבפנים.

עובדות מהשטח על התערבות בג”ץ בהחלטות הממשלה

1. החלטה על פיטורי ראש השב״כ (שירות ביטחון פנים)
   בית־המשפט הגבוה לצדק מנע את פיטוריו של ראש השב״כ, רונן בר, זמן קצר לאחר שוועדת הממשלה אישרה את החלטתו של ראש הממשלה. בית־המשפט הוציא צו עיכוב ביצוע, אף על פי שההחלטה התקבלה פה אחד בקבינט The Timesטיימס אוף ישראלJNS.org.
   בנוסף, שרים ימניים, בראשם איתמר בן־גביר, תקפו את ההחלטה, וטענו שהסמכות למינוי/פיטורין שייכת אך ורק לממשלה ונבחריה Anadolu Ajansı.
2. פיטורי פרקליט המדינה – תנועה משפטית נבחרת נדרשת לעקב
   בתחילת חודש אוגוסט 2025, הממשלה החליטה בפעולה קונצנזואלית לפטר את פרקליטת המדינה, גלית בהרב־מיארה, המקיימת את התיק הפלילי של ראש הממשלה. בית־המשפט הגבוה לצדק עצר את הליך המינוי של מחליפתה וכעת בוחן עתירות נגד צעד זה The Wall Street Journal.
3. רפורמה משפטית מוצלבת – ריסון סמכויות בית־המשפט
   ברפורמה שהתקדמה בכנסת במארס 2025, הועבר חוק שמעניק לממשלה שליטה מוגברת בהרכב ועדת איתור השופטים. המתווה כולל מינוי שני נציגים פוליטיים נוספים ועדות ביכולתה של הכנסת לבטל החלטות שיפוטיות. מהלך זה עורר מחאות אלימות והוגשו עתירות לבית־המשפט העליון AP NewsThe Guardianוויקיפדיה.
4. מעורבות בבירור מדיניות משא ומתן על החטופים
   לאחרונה הורה בית־המשפט לממשלה להסביר את עמדתה המדינית והמשפטית – כיצד היא מקבלת החלטות בענייני שחרור החטופים. ניתנה לה עד ל־24 באוגוסט להגיב טיימס אוף ישראל.

סיכום והיבטים לדיון

הגישה הרווחת בקרב חלקים מהימין והקואליציה היא שזו פגיעה בריבונות העם, שנבחר באמצעות הבחירות, ושמדובר בהתערבות חד־צדדית בזיקה לימין בלבד.

מדובר במגוון מקרים שבהם בית־המשפט מתערב בהחלטות של ממשלות נבחרות — החל במינוי בכירים ביטחוניים, דרך פיטורי בכירים משפטיים ועד לרפורמות מבניות במערכת השיפוט.

בג”ץ חורג מגבולות הפיקוח השיפוטי המסורתי ונכנס לעיסוק עמוק בהחלטות מהותיות — מעין מעקב שיפוטי חודרני על המדיניות הריבונית.

אני שומע לא מעט על כל הבחרים לשעבר שעוזרים לכאורה לעולם לגרום לישראל לראות רע. הם נותנים לחמאס ולכולם את הכוח לקבל מה שהם רוצים.

אני מנסה להבין מה יוצא להם מזה שהם כל הזמן רצים לדבר רעות על ישראל ועל הממשלה מול כל העולם. חוץ מלהפיל את ראש הממשלה בנימין נתניהו?

אם מחר בנימין נתניהו יעזוב, הנזק שהשמאל עשה בעולם בנושא הסברה יעלם? ממש לא. הוא ישמר לבאלגן הבא שלנו. הרי ידוע שהשמאל מונע מכספים זרים שממשל בידן בעיקר דאג להעביר כדי להפיל את הממשלה. ועוד להפיל ממשלה שמנבחרה כדת וכדין בבחירות דמוקרטיות.

אז עכשיו כל העולם טוען שאנחנו עושים רצח עם שכולם יודעים שזה לא נכון. זה רק בגלל ערוצי התקשורת והלשעברים שיושבים באולפנים ומורידים ומחלישים את המדינה מול העולם.

אולי יש להם רצון עז להפיל את הממשלה על הגב של כל העם? על הגב של החלשים. על הגב של החטופים ועל הגב של כולם רק כדי לשמר את הבית המשפט שיהיה שלהם?

עיקרי הטענות והחקירה הקונגרסיאלית (ממשל בידן )

סטטוס עדכני: החקירה נמשכת ועד כה לא ננקטו צעדים משפטיים רשמיים נגד גורמים. הנושא נמצא תחת מעקב ●

חקירה שנפתחה במרץ 2025: ועדות המשפט והחוץ של הקונגרס האמריקאי חוקרות האם כספי ממשלת ארצות־הברית. דרך סוכנויות כמו USAID והחוץ (State Department), הועברו לארגונים ישראליים שעמדו מאחורי המחאות נגד ממשלת נתניהו ●וויקיפדיהMiddle East Observer.

מכתב זיכרון שהודלף ביולי 2025: מצביע על כך שהועברו מיליוני ואף מיליארדי דולרים לכאורה לארגונים אלה. ההעברה נעשתה דרך גופים תיווכים כמו PEF Israel Endowment Funds, Jewish Communal Fund, Rockefeller Philanthropy Advisors ועוד ●וויקיפדיהIsrael National NewsJNS.orgIsrael365 NewsAll Israel News.

היקף הכספים המדווחים:

לפי הפרסום: כ־884 מיליון דולר עבור ארגונים המתנגדים לנתניהו דרך PEF ●Israel National NewsJNS.org.

Jewish Communal Fund העביר לכאורה כ־42.8 מיליון דולר עבור פעילות המחאה ●Israel National NewsJNS.org.

ארגונים נוספים, כמו Blue White Future ו-Movement for Quality Government, קיבלו קצבות שונות. כולל למשל 42,000 דולר להקניית “הכשרות פעילות אזרחית” בתיכונים ●וויקיפדיהIsrael National NewsAll Israel News.

לפי הליכוד, מסתכמים הכספים ב-1 מיליארד דולר שהושקעו ב-1,000 ארגונים פרו-מחאה ●Anadolu AjansıAll Israel News.

עומק הדברים: הועלו גם חששות לגבי קשרים אפשריים. חששות אלה הם בין חלק מהארגונים שקיבלו תמיכה לבין קבוצות טרור. זה מציב את השימוש בכספי מסים אמריקאיים בסימן שאלה משמעותי מבחינה חוקית ●וויקיפדיהJNS.orgIsrael365 News.

מה בעצם התפקיד של היועצת לממשלה ?

התפקיד של היועצת לממשלה הוא לייעץ לממשלה בנושאים משפטיים, פוליטיים ואסטרטגיים. היועצת מלווה את ראש הממשלה, חברי הממשלה והלשכות השונות, ועוזרת בקבלת החלטות מושכלות ומבוססות על חוק ומשפט.

היא יכולה לספק חוות דעת משפטיות בנושאים שונים, לסייע בניסוח חקיקה, לבדוק את התאמת החלטות הממשלה לחוק, ולייעץ בנושאים מדיניים וביטחוניים חשובים. בנוסף, היועצת עשויה לייצג את הממשלה בפני גופים חיצוניים ולשמש כגשר בין המגזר הציבורי והפרטי.

בקיצור – התפקיד הוא לשמש כמקור ידע מקצועי, לשמור על חוקיות ההחלטות ולהבטיח שהממשלה פועלת בצורה חוקית ויעילה.

אז למה היועצת המשפטית גלי בהרב מיארה לא עושה את תפקידה? מדוע היא תמיד נגד כל החלטה של הממשלה הנבחרת בבחירות דמקורטיות ?
היא בעצם לא עושה את תפקידה ומיישמת את האגנדה של השמאל ובתי המשפט ?

לפי החוק הממשלה יכולה לפטר אותה בכל זמן נתון היא לא נבחרת ציבור היא כמו כל עובד בהייטק היא הגישה קורות חיים וקיבלו אותה

מה החוק אומר על פיטורי היועמשית?

לפי חוק היועץ המשפטי לממשלה, תשל״ז-1977:

• היועצת לממשלה ממונה על ידי הממשלה, אך פיטוריה לא יכולים להתבצע באופן חד-צדדי או לפי שיקול דעת פוליטי בלבד.
• פיטוריה מותנים באישור הכנסת — כלומר, הממשלה צריכה להגיש בקשה למליאת הכנסת שמאשרת את הפיטורים.
• במקרים של פגיעה באמון או כשיש עילה משפטית ממשית, ניתן להגיש בקשה לפיטוריה, אך רק בכפוף לאישור הכנסת.

הסעיף הזה נועד להבטיח שהיועצת המשפטית לממשלה תוכל לפעול באופן עצמאי, ללא חשש מפיטורים שרירותיים, וכך לשמור על ההפרדה בין רשויות המדינה ועל שלטון החוק.

אז לפי החוק למה בית המשפט מתערב בכלל ? וגורם לדמוקרטיה שלנו להיות דיקטטורה, בעצם הריבון הוא בית המשפט שפוגע באופן ישיר בממשלה ובכלל בהתנהלות תקינה של המדינה.

כל התנהלות פה של השמאל היא כוחנית עם מטרה אחת בלבד להפיל את ראש הממשלה הנבחר כי הם יודעים שאין להם יכולת להצליח לנצח אותו בבחירות הבאות

השמאל מנסה בכל הכוח בכל דרך אפילו עלידי פגיעה במדינה פגיעה בחטופים ולהפוך אותם לכלי פוליטי רק כדי להפיל את ראש הממשלה שלנו