על מה ההפגנות?

מאז תחילת המלחמה ובמיוחד בחודשים האחרונים, קבוצות שמאל רדיקליות יוצאות פעם אחר פעם לרחובות, חוסמות כבישים ראשיים כמו איילון, מפריעות לתנועה, מונעות מאמבולנסים להגיע בזמן לבתי חולים, ומייצרות כאוס תחבורתי בכל רחבי הארץ.
המסרים המרכזיים שלהם מתמקדים לכאורה ב״דאגה לחטופים״, אך לא פעם שלטים נושאים מסרים פוליטיים מובהקים: ״די לכיבוש״, ״הסכם עכשיו״, או סיסמאות בערבית שמשרתות נרטיב פלסטיני.

מי נפגע מההפגנות?

• אזרחים פשוטים – מיליוני ישראלים נתקעים שעות בפקקים מיותרים.
• חולים וזקנים – אמבולנסים מתעכבים בדרכים חסומות, יולדות לא מגיעות בזמן לבתי חולים.
• כלכלה ישראלית – עובדים מאחרים, עסקים מפסידים, המדינה כולה סופגת נזק כלכלי.

מי מרוויח מההפגנות?

הדבר הברור ביותר – חמאס.
בעוד שהחיילים נלחמים בשטח כדי להשיב ביטחון, חמאס רואה איך הרחובות בישראל נחסמים, איך החברה הישראלית מתפרקת מבפנים – והוא מתחזק. מבחינתו, כל הפגנה היא עוד הוכחה שישראל חלשה ומפולגת.

שימוש ציני בחטופים

בני המשפחות של החטופים סובלים קשות, אך השמאל מנצל את הכאב הזה להפגנות פוליטיות. תחת מסווה של ״דאגה למשפחות״, הם דוחפים אג׳נדה שמאלנית ותיקים ישנים – הפלת הממשלה, הפסקת הלחימה, והחזרת ישראל לקו הפוליטי שלהם.

למה זה מסוכן?

• פגיעה במשילות – המדינה מאבדת שליטה על הסדר הציבורי.
• חיזוק אויבינו – חמאס, חיזבאללה והעולם הערבי מקבלים איתות שישראל חלשה מבפנים.
• ערעור הדמוקרטיה – הפגנות בלתי חוקיות גוזלות את כוחו של הציבור שהצביע בבחירות.

דמוקרטיה או אנרכיה?

הזכות להפגין היא חלק חשוב בכל דמוקרטיה – אבל כשהפגנות הופכות לחסימות, נזק לרכוש ולחיים של מיליונים – זה כבר לא חופש ביטוי, זו אנרכיה. אין שום מדינה בעולם שתאפשר למיעוט קטן לשתק את המדינה כולה בשם אג׳נדה פוליטית.

סיכום

הפגנות השמאל הן לא בעד החטופים ולא בעד העם – הן הפגנות פוליטיות שמטרתן אחת: להפיל את הממשלה הנבחרת באמצעות כאוס ברחובות. בזמן שחיילים מקריבים את חייהם בשדה הקרב, מפגיני השמאל מקריבים את אחדות העם והניצחון.

טאגים:

הפגנות השמאל, קפלן, חטופים, חמאס, כאוס, חסימות כבישים, אנרכיה, דמוקרטיה, ימין, ממשלה, משילות